הר סדום:
בצפון הנגב, בין אגנו הדרומי של ים המלח למישור עמיעז נישא גוש הרים מפותח לאורך כ – 11 ק"מ וברוחב 2 ק"מ בלבד. זהו הר סדום. הר מלח אדיר שהתרומם ברבות השנים ובו מאות מערות מלח מיוחדות. בין מערות אלו מצויה מערת המלח הארוכה בעולם – הקרויה על שמו של ההר וגם מערת הקולונל.
מערות המלח שבהר נוצרו מהמסת הסלע על ידי מי גשמים – שיטפונות. סלע המלח מומס בקלות ועל כן למרות שהגשמים באזור לא מרובים, כל שיטפון משנה את פני ההר וחוצב נחילים ומערות בעומקו. שיטפונות אלו יצרו בולעניים שבתחתיתם פירים אנכיים ומהם מובלות מחילות אדירות אל מוצאם אל מול האגן הדרומי של ים המלח, במערות אלו עוצבו צורות שונות של מלחים- נטיפים, גבישים ועוד'.
קולונל:
אל פסגתו הדרומית של רכס הר סדום עולה שביל שחור הנקרא "מעלה הסולמות". שם, סמוך למוצב תצפית שהגן על מפעלי האשלג, נופל באחת פיר אדיר אל בטנו של ההר, מוצאו בתחתית המעלה. מערת הקולונל מתחתרת בעומקו של הר סדום והיא עוצמתית ומיוחדת!
גם היום, כמו לפני כמאה שנים משך אליו המרחב אנשים שונים, אלא שאלו לא היו מטיילים המעפילים לפסגתו של ההר למראה הזריחה או כאלו הבוחרים לגלוש לעומקו ולגלות את סודותיו, היו אלה אנשי המפעלים. תחילה הם בנו מפעל אשלג בחלקו הצפוני של אגן ים המלח אך שמצאו את מלחת סדום האדירה בה שורר אקלים חם ולחות נמוכה החליטו לקבוע בה את אחד ממפעלי האשלג. משה נובומייסקי- בעל חברת האשלג הטיל את מלאכת בניית המפעל על מהנדס בריטי ושמו: תומאס גריגורי טולוק- "הקולונל".
בשנת 1934 החלה הקמת המפעל בסמיכות לפתח מערת מלח, עקב האמצעים הדלים והחוסר במבנים לרווחת עובדי המפעל, היו אוהלים והשהייה בהם משך שעות היום הייתה בלתי אפשרית, על כן היו אלה מגיעים בצהריי היום בשעות השרב לפתחה של המערה, נחים בה, ונהנים ממשבי הרוח שזורמים מפתחה העליון ומטה עד מוצאה.
בהמשך התפתחות המפעל הוקם יישוב של ממש למגורי העובדים- סדום. ביישוב הוקדמו מבנים שונים, רכבת קטנה, בית הבראה ואפילו קולנוע. שנבחר להיבנות ממש בפתחה של מערת הקולונל. שרידיו נמצאים שם עד היום. אלא שמלחמת העצמאות קטעה את אורח חייהם של עובדיו ואת התנהלותו התקינה של המפעל. הוא סבל ממצור קשה ומהפגזות רבות בהם נאלצו עובדי המפעל להסתתר במערות אשר בהר. ההפגזות של הלגיון הירדני יחד עם חבלה באספקת המים המתוקים למפעל המבודד הביאו לנטישתו ולהסכם העברתו לירדן. כך פונה המפעל מעובדיו ונגמרה תקופתו של כפר העובדים- סדום. כמה שנים מאוחר יותר חודשה העבודה במרחב ביוזמתו של דוד בן גוריון ומדינת ישראל הצעירה הקימה חברה חדשה לייצור אשלג- 'מפעלי ים המלח' המוכרים לנו כיום כבעלי שטחו של הר סדום.
